צניחת רחם אחרי לידה: למה זה קורה ומה אפשר לעשות?

צניחת רחם אחרי לידה היא מצב שבו הרחם יורד ממקומו באגן לכיוון הנרתיק, ולפעמים אף בולט החוצה ממנו. הסיבה היא פגיעה ברצועות ובשרירים של רצפת האגן במהלך הלידה. המצב שכיח במיוחד אחרי לידה בעזרת מכשיר (לידה מכשירנית), אחרי לידה של תינוק במשקל גבוה, ואחרי כמה לידות.

החדשות הטובות הן שיש פתרונות יעילים: פיזיותרפיה לחיזוק רצפת האגן, תומכן שמכניסים לנרתיק (פסארי), וניתוחים בגישה זעיר-פולשנית, כלומר דרך חתכים קטנים או דרך הנרתיק. ברוב המקרים הם מביאים להקלה משמעותית בתסמינים. יש מי שמבטיח תוצאה בלי הסתייגות, אבל חשוב לומר את כל התמונה: רוב הנשים אכן משתפרות, ועדיין הצניחה עלולה לחזור עם השנים.

הרחם מוחזק במקומו בעזרת רצועות ושרירים של רצפת האגן, שמחברים אותו לדפנות האגן. בצניחת רחם (Uterine Prolapse) הרצועות והשרירים האלה נפגעים, נחלשים ונמתחים עם הזמן, והרחם מאבד את האחיזה שלו. לכן הוא יורד לתוך הנרתיק, ובמקרים מסוימים אף בולט החוצה.

הפגיעה ברצפת האגן נגרמת פעמים רבות כבר בלידה. אצל חלק מהנשים הצניחה מורגשת כבר בתקופה שאחרי הלידה, אבל ברוב המקרים התסמינים מופיעים רק שנים רבות אחריה, והם נעשים שכיחים יותר עם הגיל. השיא הוא בגילים 70-79. גם גיל המעבר משפיע: הירידה בהפרשת האסטרוגן בתקופה הזו מחלישה עוד יותר את המצב.

לידה היא גורם הסיכון העיקרי לצניחת רחם, והסיכון גבוה במיוחד אחרי לידה נרתיקית מורכבת:

• לידה של תינוק במשקל גבוה יחסית.
• לידה מכשירנית, בעיקר בעזרת מלקחיים.
• לידה ממושכת, בעיקר כששלב הלחיצות ארוך.

לידות כאלה עלולות להפעיל לחץ חזק על רצועות הרחם ועל השרירים ולפגוע בהם. הם נחלשים, והסיכוי לצניחת רחם גדל. מאותה סיבה, נשים שעברו כמה לידות נמצאות בסיכון גבוה יותר.

מלבד הלידה עצמה, יש גורמים נוספים שעלולים לגרום לצניחת רחם או להחמיר אותה:

• מאמץ פיזי: הרמת משאות כבדים או פעילות גופנית עצימה, כמו הרמת משקולות או ספורט עם הרבה קפיצות.
• עצירות כרונית.
• שיעול כרוני, למשל בגלל אסטמה.
• עודף משקל.
• גיל המעבר והירידה ברמות האסטרוגן.
• גנטיקה: יש נשים שנולדות עם רקמת חיבור חלשה יחסית, כלומר הרקמה שמחזיקה ותומכת באיברים.
• עישון ממושך, שמעלה את הסיכון למחלות ריאה חסימתיות ומגביר את הלחץ בבטן.

בהתחלה התסמינים יכולים להיות קלים, והם עלולים להחמיר לאט במשך שנים ארוכות. בין התסמינים האפשריים:

• אי נוחות בנרתיק, תחושת מלאות, לחץ או כובד באגן.
• בליטה בפתח הנרתיק: קפלים בדופן הפנימית של הנרתיק (קפלי נרתיק) שיוצרים גוש רך שאפשר למשש או לראות. לפעמים הוא בולט יותר במאמץ או בזמן יציאות.
• אי נוחות שמחמירה בסוף היום או אחרי עמידה ממושכת. תחושה כזו אינה בהכרח תסמין אופייני של צניחה, ולכן כדאי לברר גם סיבות אחרות.
• דימום מהנרתיק כתוצאה משפשוף.
• קושי במתן שתן וביציאות.
• אי נוחות וכאב בזמן יחסי מין.

חשוב לדעת שבדרגות הראשונות של הצניחה נשים רבות לא מרגישות שום דבר, ולכן המצב לא תמיד מאובחן. מסיבה זו כל תחושה חריגה באזור האגן אחרי לידה שווה בדיקה אצל רופא מומחה.

יש ארבע דרגות של צניחת רחם. כדאי לזהות את הבעיה בדרגות המוקדמות, כי אז הטיפול פשוט יותר:

• דרגה 1 - צניחה קלה: החלק הנמוך ביותר של הרחם יורד, אבל נשאר יותר מסנטימטר מעל פתח הנרתיק (אזור קרום הבתולין). לעיתים קרובות לא מרגישים אותה בכלל.
• דרגה 2 - צניחה מתונה: החלק הנמוך ביותר של הרחם מגיע לפתח הנרתיק, עד סנטימטר מעליו או מתחתיו. בשלב הזה נשים רבות כבר מרגישות גוש, לחץ או כובד בנרתיק.
• דרגה 3 - צניחה חמורה: הרחם בולט יותר מסנטימטר מחוץ לפתח הנרתיק, אבל עדיין לא כולו. מלבד התחושה שיש גוף זר בנרתיק, עלולים להופיע קושי לרוקן את השלפוחית או את המעי, ודלקות חוזרות בדרכי השתן.
• דרגה 4 - צניחה מלאה: הרחם כולו נמצא מחוץ לגוף, והנרתיק מתהפך החוצה ויוצר מעין שק. השק הזה עלול להכיל גם חלק משלפוחית השתן ולולאות מעי.

האבחון של צניחת רחם פשוט יחסית. כמעט תמיד מספיקה בדיקה גינקולוגית רגילה אצל גינקולוג או רופא מוסמך בתחום, כדי לזהות את הבעיה ולקבוע את דרגת החומרה שלה.

הטיפול מתחיל בדרך כלל בשינויים באורח החיים ובחיזוק רצפת האגן. אם זה לא מספיק, אפשר להיעזר בפסארי, ובמקרים מסוימים בניתוח.

השלב הראשון הוא למנוע החמרה בעזרת שינויים באורח החיים: לשמור על משקל תקין, לאכול נכון ולעשות פעילות גופנית מאוזנת. הדבר החשוב ביותר הוא תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן, ופיזיותרפיה מותאמת יכולה לעזור כאן מאוד. במקביל, חשוב להימנע מהרמת משאות כבדים ומעישון.

טיפול נוסף הוא תומכן שמכניסים לנרתיק (פסארי), ורופא נשים או אורוגינקולוג מתאים אותו לאישה. התומכן עשוי מסיליקון, תפקידו להרים את הרחם, והוא לא אמור להיות מורגש. בחלק מסוגי הפסארי האישה יכולה להוציא ולנקות אותו בעצמה.

כשהתסמינים מטרידים והטיפול השמרני (בלי ניתוח) לא הביא להקלה מספקת, או כשהאישה מעדיפה לא להשתמש בפסארי או בפיזיותרפיה, יש שתי גישות ניתוחיות עיקריות:

• ניתוח להרמת רחם (גישה משמרת): מתאים לנשים שרוצות לשמור על הרחם. בניתוח מקבעים את הרחם בעזרת הרצועות הטבעיות של הגוף (לרוב דרך הנרתיק), או בעזרת רשת סינתטית שמושתלת דרך הבטן, בניתוח לפרוסקופי (דרך חתכים קטנים) או רובוטי. השימוש ברשתות שמושתלות דרך הנרתיק לתיקון צניחה הוגבל מאוד בעולם בגלל סיבוכים.
• ניתוח לכריתת רחם: מסירים את הרחם, ובאותו ניתוח מקבעים את הקצה העליון של הנרתיק (כיפת הנרתיק) לרצועות האגן, כדי להקטין את הסיכון שהצניחה תחזור. אם צריך, מתקנים באותו ניתוח גם צניחה של איברים סמוכים.

הניתוחים נעשים בגישה זעיר-פולשנית: בלפרוסקופיה, בגישה רובוטית או דרך הנרתיק. רוב הנשים מדווחות על שיפור משמעותי בתסמינים אחרי הניתוח, ושיעור הסיבוכים נמוך יחסית. מחקרים מראים שאצל רוב הנשים התפקוד המיני אינו נפגע אחרי ניתוח לתיקון צניחה, ולעיתים קרובות אף משתפר. עם זאת, גם אחרי ניתוח מוצלח הצניחה עלולה לחזור עם השנים, ולכן חשוב להמשיך במעקב.

אחרי הניתוח רוב הנשים חוזרות לשגרה קלה ולעבודה תוך שבועיים עד ארבעה שבועות. בדרך כלל צריך להימנע ממאמץ גופני, מהרמת משאות כבדים ומיחסי מין כ-4 עד 6 שבועות, ולפעמים יותר, לפי סוג הניתוח והנחיות המנתח.

צניחת רחם אחרי לידה היא תופעה שכיחה, ואין סיבה להתבייש בה או להתעלם מהתסמינים. כשמזהים אותה מוקדם, הטיפול פשוט יותר. אם אתן מרגישות משהו חריג באזור האגן אחרי לידה, כמו כובד, לחץ או בליטה, מומלץ להיבדק אצל מומחה באורוגינקולוגיה. הבחירה בין הטיפולים נעשית באופן אישי, לפי דרגת הצניחה, התסמינים וההעדפות שלכן.

ד"ר אריאל זילברליכט, מומחה ברפואת נשים ובעל התמחות-על באורוגינקולוגיה ובכירורגיה אגנית משקמת, מנהל היחידה לאורוגינקולוגיה בבית החולים כרמל בחיפה ומנהל השירות לאורוגינקולוגיה במחוז חיפה וגליל מערבי של קופת חולים כללית, עומד לרשותכן לייעוץ והכוונה מקצועית.

1. National Institute for Health and Care Excellence (NICE). Urinary incontinence and pelvic organ prolapse in women: management. NICE guideline NG123. 2019 (updated 2026).
2. American College of Obstetricians and Gynecologists (ACOG), American Urogynecologic Society (AUGS). Pelvic Organ Prolapse. ACOG Practice Bulletin No. 214. Obstet Gynecol. 2019;134(5):e126-e142.
3. Hagen S, Stark D. Conservative prevention and management of pelvic organ prolapse in women. Cochrane Database Syst Rev. 2011;(12):CD003882.
4. Bugge C, Adams EJ, Gopinath D, et al. Pessaries (mechanical devices) for managing pelvic organ prolapse in women. Cochrane Database Syst Rev. 2020;11(11):CD004010.
5. Friedman T, Eslick GD, Dietz HP. Delivery mode and the risk of levator muscle avulsion: a meta-analysis. Int Urogynecol J. 2019;30(6):901-907.
6. Kuo CH, Martingano DJ, Mikes BA. Pelvic Organ Prolapse. StatPearls. StatPearls Publishing; 2025.
7. Gyhagen M, Bullarbo M, Nielsen TF, Milsom I. Prevalence and risk factors for pelvic organ prolapse 20 years after childbirth: a national cohort study in singleton primiparae after vaginal or caesarean delivery. BJOG. 2013;120(2):152-160.
8. Andebrhan SB, Caron AT, Szlachta-McGinn A, et al. Pelvic organ prolapse recurrence after pregnancy following uterine-sparing prolapse repair: a systematic review and meta-analysis. Int Urogynecol J. 2023;34(2):345-356.
9. Moorman PG, Myers ER, Schildkraut JM, et al. Effect of hysterectomy with ovarian preservation on ovarian function. Obstet Gynecol. 2011;118(6):1271-1279.
10. Royal College of Obstetricians and Gynaecologists (RCOG). Pelvic floor repair operation - recovering well. Patient information.
11. NHS. Pelvic organ prolapse. National Health Service (UK). 2025.
12. Cleveland Clinic. Prolapsed Uterus: Stages, Symptoms, Treatment & Surgery. 2026.